מרכזי התעסוקה של עמותת עמיחי
7:30 בבוקר, עדה מגיעה למרכז התעסוקה.
"אני הכי אוהבת לעזור לענת המדריכה" אומרת עדה. "אנחנו חותכות סלט, מכינות תה. עוד מעט כולם יגיעו בהסעות" וככה הן מתחילות את היום שלהן. עדה מחייכת כל הזמן, היא שמחה להגיע למרכז התעסוקה. הקשר בינה לבין ענת קסום. מלבד האהבה שיש לעדה לענת המדריכה האהובה עליה, גם ענת לא מחביאה את חיבתה הענקית ושתיהן יושבות יחד למלאכת הדבקת הפסיפס על כלי הקרמיקה.
הן אוהבות להשתמש בחתיכות פסיפס בצבעים נקיים, "הכי יפה שזה יוצא טבעי ועדין, אני אוהבת לבן וצהוב" מספרת לי עדה. ענת המדריכה מספרת על תהליך העבודה, השלבים, הסבלנות שצריך להקדיש בכל פרט קטן.
על מנת לקבל את חתיכות הפסיפס הקטנות, יש עבודה מקדימה של שבירת כלי חרס ישנים. הן כמובן שומרות על בטיחות ועונדות משקפי מגן. גדעון שיושב לצידנו בשולחן ועוסק גם הוא במלאכת הפסיפס מחייך אלינו מהצד, מנסה לגנוב את תשומת הלב בעדינות ומראה לנו כיצד הוא שובר את חתיכות הפסיפס הקטנות עם הפלייר שלו. חשוב לו שנראה עד כמה הוא מדייק ואיך הוא מצליח לשבור את החתיכה שחסרה לו בדיוק מושלם. הוא גאה ומראה לי את הכלי שהוא עובד עליו ומציין בפני "עשיתי הכל לבד". בין חתיכות הפסיפס מורחים עדה וגדעון רובה בעזרת מכחול עבה. כמה שזה יפה.
עדה מספרת לי בפעם השלישית על מסיבת הסיום שהיתה בשנה שעברה, ברור לי שזו אחת החוויות הכיפיות שחוותה פה בשנה האחרונה, היא זכרה לספר לי כל פרט במסיבה, מתפריט האוכל שהוגש ועד למוזמנים שהגיעו לשמוח יחד איתם. ברקע שיר של דיוויד ברוזה – האישה שלי. פתאום מצאתי את עצמי מזמזמת את השיר. מסתכלת מסביבי על החיוכים של כל הנוכחים במרכז התעסוקה, הצמחייה שמקיפה את החצר המטופחת, כמה רוגע יש פה. יושבים זה מול זה על שולחן גדול, עופר וניסים. הם משייפים את כלי הבטון המתוקים במומחיות רבה. עופר מאוד אוהב לפטפט ומספר על תהליך השיוף ומבקש שאעביר אצבע כדי לראות איזו עבודה מצוינת הוא עושה, זו העבודה האהובה עליו במרכז התעסוקה.
ענת המדריכה לוקחת אותי לסיבוב קצר בחממה שהם בנו עבור עציצים קטנים. את העציצים הם מניחים בכלי החרס והבטון שנעשים במרכז וכשזה מוכן זה מוצע למכירה בחנות המקוונת, לוועדי עובדים ובמכירות שהמרכז עושה בתקופות חגים ואירועים מיוחדים. ענת נמצאת במרכז כבר שנתיים, הגיעה מאהבה גדולה ליצירה ונדבקה באנשים שנמצאים במרכז. "המטרה שלי להעצים את החוויה ואת האושר שלהם".
עידו המדריך, פותח את דלת החדר הקטן בו מייצרים את מוצרי הנייר והמדבקות. במכונת הפרינט הענקית הם מדפיסים גיליונות ענקיים של מדבקות.
המדבקות המיוצרות במרכז התעסוקה נמכרות בחנות המקוונת של עמותת עמיחי. כל סט מדבקות תוכנן ועוצב עם אהבה ענקית ומחשבה על משפחות עם ילדים.
"אני אוהב להגיע לכאן, אני אחראי על השקיות והמדבקות" מספר מיכאל. מיכאל מגיע למרכז בכל יום, הישר מפתח תקווה, הוא מאוד אוהב את האנשים ואת העבודה. "אני לוקח מדבקות ומכניס לשקיות ולפעמים גם חותך בגליוטינה". מספר מיכאל בהתלהבות. "אחרי שאני שם את המדבקות בשקיות אני שם מדבקה גדולה". מיכאל גאה בעבודתו, הוא משתעל קלות, קצת מקורר, אבל זה לא עוצר מבעדו להגיע למרכז ולמלא את התפקיד שהוא כה אוהב.
עידו המדריך מספר שהעבודה נעשית בצורה מובנית: אחד חותך בגליוטינה, השני סופר את הגליונות, השלישי מכניס לשקית והרביעי מדביק את מדבקת "עמיחי", לכל אחד מהמשתתפים בתהליך הייצור תפקיד משלו והם ממלאים את תפקידם בסבלנות, תוך כדי שיחות חביבות קריאות לאנשי הצוות ובהמון שמחת חיים. מיכאל מבקש ללחוץ לי את היד וממהר לחזור לשולחן האוכל לאכול צהריים עם חבריו. איך הוא אוהב אותם.
אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מעל גיל 45 הינה בעלת צרכים שונים, כחלק מתפיסה זו נפתח מרכז התעסוקה בהוד השרון במטרה לתת מענה לאנשים אלו.
הם אינם נמצאים בכושר לעבודה אינטנסיבית מאומצת ועל כן המרכז משלב בין מגוון תחומי תעסוקה ופנאי המותאמים לכל אחד מהם באופן אישי.